קדושה אינה רק טהרה, אינה רק מצווה, אינה רק תפילה—קדושה היא ההפיכה של יומיום פשוט ל"כלי" שמכיל אלוקות. הרב פותח בביאור שהמושג "קדושה" משמעותו התקדשות — הפרדה.
כאשר אדם מפריד לעצמו מקום של נקיות, של אמת, של מחשבה טובה — הקדושה נכנסת.
א. קדושת מחשבה — נקיות פנימית
המחשבה היא המפתח. מחשבה שלילית מייצרת מציאות שלילית. מחשבה טובה מייצרת מציאות טובה. האדם הופך להיות "מקדש מעט" כאשר הוא שומר על ראש נקי מגאווה, מקנאה, מלחץ, מפחד.
הרב מלמד תרגיל:
כל פעם שעולה מחשבה שלילית, להגיד בשקט:
"לא זה מי שאני. אני בן של מלך."
ב. קדושת הדיבור — כוח יצירת המציאות
הפסוק אומר: “מוות וחיים ביד הלשון.”
דיבור של כעס יכול להרוס בית.
דיבור של אהבה יכול לבנות עולם.
הרב נותן דוגמאות אמיתיות של זוגות שהיו על סף גירושין ושינוי קטן בלשון — החזיר שלום בית.
ג. קדושת המעשה — להפוך כל פעולה למצווה
הקדושה אינה מתחילה בשמים אלא בידיים:
שולחן נקי → קדושה.
סדר בבית → קדושה.
להכין אוכל לילדים → קדושה.
אפילו סידור הרכב בבוקר יכול להיות מצווה אם האדם עושה אותו בנחת.
ד. קדושת הגוף — צניעות פנימית
זהו המקום העמוק ביותר. הרב מלמד שהצניעות היא כלי ששומר על הנשמה, לא על הגוף. היא מגדלת את הערך העצמי ונותנת לאדם גבולות של חירות ולא של הגבלה.
שיא השיעור: כיצד הופכים בית רגיל לבית של שכינה
- קביעות אחת — אפילו 3 דקות — ללימוד יומי.
- פינה בבית שמוקדשת לשקט ולנשימה.
- להזכיר לעצמנו פעם ביום: “השם נמצא כאן איתי”.
הרב מביא מעשה על משפחה שפתחה שיעור קטן בסלון ביום ראשון בערב — בתוך שנה השיעור הפך למרכז קהילתי של עשרות אנשים. ביתם נהיה "מקדש מעט".