פרשת בהעלותך היא מהמורכבות שבתורה. לצד האור הגדול של הדלקת המנורה ופסגת ההנהגה של משה, אנו פוגשים בפרשה גם תלונות, אכזבות, קנאה וביטויים של משבר.
דווקא השילוב הזה מלמד שיעור מרתק על התפתחות רוחנית.
1. “בהעלותך את הנרות” – האור שאינו תלוי בנס
הרמב"ן מדגיש: תפקיד המנורה הוא להזכיר לישראל שהאור האלוקי נמצא גם בזמנים שאין בהם ניסים גלויים.
הכהן מדליק – אך האור ממשיך מעצמו, “שתהא שלהבת עולה מאליה”.
זהו מסר עמוק לחיים:
הטוב שאדם מדליק לעצמו בתחילת הדרך – אמונה, החלטה, שינוי – חייב להמשיך “לעלות מאליו”, לא מכוח התלהבות רגעית.
2. חטאי המתאוננים – מה קורה כשהרצון נשחק
העם מתלונן על האוכל, על העומס, על המסע. התורה אינה מסתירה זאת.
מדוע? כי זהו טבע האדם: גם אחרי ניסים, גם אחרי מעמד סיני, הרוח יכולה להישחק.
המתאוננים אינם רשעים – הם עייפים.
זו תזכורת חשובה: רוחניות אינה נשמרת מעצמה; צריך לטפח אותה.
3. “ותדבר מרים ואהרן במשה” – שיעור על בקשת אמת מתוך אהבה
הסיפור של מרים ואהרן מלמד על מורכבות הדיבור.
מרים לא הייתה רעה; היא דברה מתוך דאגה.
אבל דיבור על אדם אחר – גם אם מטרתו טובה – עלול לפגוע.
התגובה של משה מופתית:
“והאיש משה ענו מאוד” – אין תגובה, אין כעס, אין פגיעה.
זו ענווה שאינה חולשה – אלא כוח אדיר של יציבות פנימית.
4. העם, הנביא והמנהיג – דינמיקה מתמשכת
משה מלמד הנהגה שמבוססת על סבלנות, הכלה ואמונה בטוב של העם.
אף על פי שהעם מתלונן שוב ושוב, משה שומר את הלב פתוח.
סיכום
בהעלותך מלמדת אותנו שהדרך הרוחנית אינה קו ישר. יש אור, יש נפילות, יש ביקורת, ויש הזדמנות לגדול. וזהו כוחו של עם ישראל – היכולת לקום מחדש בכל פעם.
פרשת בהעלותך היא מהמורכבות שבתורה. לצד האור הגדול של הדלקת המנורה ופסגת ההנהגה של משה, אנו פוגשים בפרשה גם תלונות, אכזבות, קנאה וביטויים של משבר.
דווקא השילוב הזה מלמד שיעור מרתק על התפתחות רוחנית.
1. “בהעלותך את הנרות” – האור שאינו תלוי בנס
הרמב"ן מדגיש: תפקיד המנורה הוא להזכיר לישראל שהאור האלוקי נמצא גם בזמנים שאין בהם ניסים גלויים.
הכהן מדליק – אך האור ממשיך מעצמו, “שתהא שלהבת עולה מאליה”.
זהו מסר עמוק לחיים:
הטוב שאדם מדליק לעצמו בתחילת הדרך – אמונה, החלטה, שינוי – חייב להמשיך “לעלות מאליו”, לא מכוח התלהבות רגעית.
2. חטאי המתאוננים – מה קורה כשהרצון נשחק
העם מתלונן על האוכל, על העומס, על המסע. התורה אינה מסתירה זאת.
מדוע? כי זהו טבע האדם: גם אחרי ניסים, גם אחרי מעמד סיני, הרוח יכולה להישחק.
המתאוננים אינם רשעים – הם עייפים.
זו תזכורת חשובה: רוחניות אינה נשמרת מעצמה; צריך לטפח אותה.
3. “ותדבר מרים ואהרן במשה” – שיעור על בקשת אמת מתוך אהבה
הסיפור של מרים ואהרן מלמד על מורכבות הדיבור.
מרים לא הייתה רעה; היא דברה מתוך דאגה.
אבל דיבור על אדם אחר – גם אם מטרתו טובה – עלול לפגוע.
התגובה של משה מופתית:
“והאיש משה ענו מאוד” – אין תגובה, אין כעס, אין פגיעה.
זו ענווה שאינה חולשה – אלא כוח אדיר של יציבות פנימית.
4. העם, הנביא והמנהיג – דינמיקה מתמשכת
משה מלמד הנהגה שמבוססת על סבלנות, הכלה ואמונה בטוב של העם.
אף על פי שהעם מתלונן שוב ושוב, משה שומר את הלב פתוח.
סיכום
בהעלותך מלמדת אותנו שהדרך הרוחנית אינה קו ישר. יש אור, יש נפילות, יש ביקורת, ויש הזדמנות לגדול. וזהו כוחו של עם ישראל – היכולת לקום מחדש בכל פעם.
פרשת בהעלותך היא מהמורכבות שבתורה. לצד האור הגדול של הדלקת המנורה ופסגת ההנהגה של משה, אנו פוגשים בפרשה גם תלונות, אכזבות, קנאה וביטויים של משבר.
דווקא השילוב הזה מלמד שיעור מרתק על התפתחות רוחנית.
1. “בהעלותך את הנרות” – האור שאינו תלוי בנס
הרמב"ן מדגיש: תפקיד המנורה הוא להזכיר לישראל שהאור האלוקי נמצא גם בזמנים שאין בהם ניסים גלויים.
הכהן מדליק – אך האור ממשיך מעצמו, “שתהא שלהבת עולה מאליה”.
זהו מסר עמוק לחיים:
הטוב שאדם מדליק לעצמו בתחילת הדרך – אמונה, החלטה, שינוי – חייב להמשיך “לעלות מאליו”, לא מכוח התלהבות רגעית.
2. חטאי המתאוננים – מה קורה כשהרצון נשחק
העם מתלונן על האוכל, על העומס, על המסע. התורה אינה מסתירה זאת.
מדוע? כי זהו טבע האדם: גם אחרי ניסים, גם אחרי מעמד סיני, הרוח יכולה להישחק.
המתאוננים אינם רשעים – הם עייפים.
זו תזכורת חשובה: רוחניות אינה נשמרת מעצמה; צריך לטפח אותה.
3. “ותדבר מרים ואהרן במשה” – שיעור על בקשת אמת מתוך אהבה
הסיפור של מרים ואהרן מלמד על מורכבות הדיבור.
מרים לא הייתה רעה; היא דברה מתוך דאגה.
אבל דיבור על אדם אחר – גם אם מטרתו טובה – עלול לפגוע.
התגובה של משה מופתית:
“והאיש משה ענו מאוד” – אין תגובה, אין כעס, אין פגיעה.
זו ענווה שאינה חולשה – אלא כוח אדיר של יציבות פנימית.
4. העם, הנביא והמנהיג – דינמיקה מתמשכת
משה מלמד הנהגה שמבוססת על סבלנות, הכלה ואמונה בטוב של העם.
אף על פי שהעם מתלונן שוב ושוב, משה שומר את הלב פתוח.
סיכום
בהעלותך מלמדת אותנו שהדרך הרוחנית אינה קו ישר. יש אור, יש נפילות, יש ביקורת, ויש הזדמנות לגדול. וזהו כוחו של עם ישראל – היכולת לקום מחדש בכל פעם.
פרשת בהעלותך היא מהמורכבות שבתורה. לצד האור הגדול של הדלקת המנורה ופסגת ההנהגה של משה, אנו פוגשים בפרשה גם תלונות, אכזבות, קנאה וביטויים של משבר.
דווקא השילוב הזה מלמד שיעור מרתק על התפתחות רוחנית.
1. “בהעלותך את הנרות” – האור שאינו תלוי בנס
הרמב"ן מדגיש: תפקיד המנורה הוא להזכיר לישראל שהאור האלוקי נמצא גם בזמנים שאין בהם ניסים גלויים.
הכהן מדליק – אך האור ממשיך מעצמו, “שתהא שלהבת עולה מאליה”.
זהו מסר עמוק לחיים:
הטוב שאדם מדליק לעצמו בתחילת הדרך – אמונה, החלטה, שינוי – חייב להמשיך “לעלות מאליו”, לא מכוח התלהבות רגעית.
2. חטאי המתאוננים – מה קורה כשהרצון נשחק
העם מתלונן על האוכל, על העומס, על המסע. התורה אינה מסתירה זאת.
מדוע? כי זהו טבע האדם: גם אחרי ניסים, גם אחרי מעמד סיני, הרוח יכולה להישחק.
המתאוננים אינם רשעים – הם עייפים.
זו תזכורת חשובה: רוחניות אינה נשמרת מעצמה; צריך לטפח אותה.
3. “ותדבר מרים ואהרן במשה” – שיעור על בקשת אמת מתוך אהבה
הסיפור של מרים ואהרן מלמד על מורכבות הדיבור.
מרים לא הייתה רעה; היא דברה מתוך דאגה.
אבל דיבור על אדם אחר – גם אם מטרתו טובה – עלול לפגוע.
התגובה של משה מופתית:
“והאיש משה ענו מאוד” – אין תגובה, אין כעס, אין פגיעה.
זו ענווה שאינה חולשה – אלא כוח אדיר של יציבות פנימית.
4. העם, הנביא והמנהיג – דינמיקה מתמשכת
משה מלמד הנהגה שמבוססת על סבלנות, הכלה ואמונה בטוב של העם.
אף על פי שהעם מתלונן שוב ושוב, משה שומר את הלב פתוח.
סיכום
בהעלותך מלמדת אותנו שהדרך הרוחנית אינה קו ישר. יש אור, יש נפילות, יש ביקורת, ויש הזדמנות לגדול. וזהו כוחו של עם ישראל – היכולת לקום מחדש בכל פעם.